מלגזה ידנית

 
מלגזה היא חלק מציוד שינוע. ישנן מלגזות חשמליות, מלגזות ממנועות וישנן מלגזות ידניות – כולם מסתייעות בזרועות פלדה המוכנסות מתחת למטען כדי להרים אותו. מאז הומצאה ב- 1917 היא משמשת לתעשיות שלמות- לתיאטרון, מפעלים ומחסנים, חקלאות, הובלות, ייננות ועוד. ברכבים הממונעים ישנן משקולות שתפקידן לאזן בין המשקל הנישא לבין זה שנשען עליו. היות ומדובר במשאות משתנים ומגוונים – כל מלגזה מוגדרת לנשיאת משאות במשקל מסוים ואין לעבוד על משקל זה כדי שלא לגרום לאי בטיחות.

מלגזות כציוד להעמסה ושינוע של מטענים

מלגזות שונות משמשות כציוד לקבלנים רבים, ולכל סגנון מלגזה יש הוראות ותקנות מדויקות: רק מלגזות בעלות מנוע ולוחית רישוי של משרד הרישוי חייבות בנהג בעל רישיון מוסמך לנהיגה על מלגזה. ישנם קורסים דו- יומיים למי שמעוניין בקורס למלגזות, עסק לא יקר מדי במיוחד לאור העובדה שהשימוש במלגזה הינו רב פועלי. הדבר אומר כי מלגזות חשמליות וידניות לא צורכות רישיון מיוחד לכך וכל אחד שיש לו מינוי להפעלת מכונת הרמה יכול להפעילן, על פי תיקון 15 התשס"ה (2005) לתקנות התעבורה 1961. עם זאת, ישנן תקנות נלוות שיש לדעת אותן בעת הפעלת המלגזה הזו, כמו הוראות הפעלה של יצרן הכלים, הדרכת עובדים למניעת סיכונים בעבודה על ידי מי שאושר תחת המפקח הראשי לבטיחות וגהות.

שינוע באמצעות מלגזות ידניות

השינוע מתבצע באמצעות הרמת המטען על גבי המשטח לשינוע. המטען מאוחד על ידי עטיפת פלסטיק חזק או באמצעי עטיפה אחר. הסידור על גבי משטח ושינועו נמצא מועיל הן בהובלת סחורות כבדות, והן בהובלת סחורות קלות, והוא אף מפחית במידה ניכרת את הוצאות השינוע הנלוות לכך (הוא עשוי מחומרים זולים יחסית בעצמו – עץ או פלסטיק).